החסידות בנויה במודל חברתי של אדמו"ר וחסידיו. האדמו"ר מהווה עבור חסידיו 'צדיק' בעל מעלה רוחנית, אבל גם 'מורה' המלמד כיצד ראוי לחיות ולהתנהג. לכן רבים מן הסיפורים החסידיים נוגעים בשאלות חינוכיות ומכילים תובנות רבות אודות היחס הרצוי שבין מורה ותלמידיו.
כך למשל, בסיפורים חסידיים רבים מתואר כיצד המורה-האדמו"ר מעודד את התלמיד להתנתק מן התלות בו ולהתמודד בכוחות עצמו, על מנת שיגדל ויתפתח.
בסיפורים אחרים מתואר תפקידו של המורה כמי שעליו "לרדת" אל עולמו של התלמיד, כדי שיוכל לסייע לו להשתנות. מורים חסידיים אחדים נהגו לגעור בתלמיד כדי לזעזעו (כמו בסיפור 'לבזות תלמיד'), ואילו אחרים נהגו דווקא בדרכי נועם.
באחת מן האמירות הידועות המיוחסות לרבי מצאנז, תיאר הרבי כיצד הוא עצמו "תועה ביער", ולמרות זאת תפקידו להדריך את תלמידיו כיצד לא להיכשל במקומות שנכשל הוא (הסיפור 'בדרך זו אל תלכו').
בסיפורים חסידיים רבים מתוארת ההשפעה האדירה של המורה-האדמו"ר על חסידיו. התלמיד חש את המורה בתוכו, בתוך לבו. הוא עומד לנוכח המורה כל חייו, גם בלי הקִרבה הפיזית והישירה אל דמותו של הרבי ('בלוויית רבי הייתי רק אני'). לא רק התלמיד זקוק למורה-הרבי, אלא גם הרבי זקוק לתלמידיו והוא תלוי בהם ('הציפור שלא נתפסה'). בסיפורים אחדים מודגש כי התלמידים לומדים מן המורה לא רק את מה שהוא אומר בצורה מפורשת, אלא מכל המכלול של נוכחותו, אישיותו והתנהגותו. אחד מתלמידיו של המגיד ממזריטש תיאר כי לא בא אל רבו אלא כדי ללמוד ממנו כיצד לגרוב גרביים. סיפורים נוספים עוסקים בדילמה, כיצד יכול המורה לשמור על צניעותו למרות התלמידים הכרוכים בו, ומתוך איזו עמדה נפשית עליו לעמוד לפניהם ('למה באים אלי'). וכך, מתוך גישות שונות מציגים סיפורי החסידים את היחסים רבי הפנים שבין מורים ותלמידיהם, וכן גישות חינוכיות מגוונות.
סיפורים בנושא:
-
זושא
בקצה השולחן הדמיוני
ר' דוד מללוב מאחר להגיע לשבת אצל החוזה מלובלין, ונאלץ לשהות בכפר סמוך. הוא מתנחם בכך ששולחן הרבי כה ארוך, שממילא מגיע עד אליו.
-
זושא
שפל ונבזה
מכל דבריו של ר' יצחק מאיר אלתר מגור זכר החסיד את דברי רבו על כך שחסידיו נאלצים להקשיב לאדם שפל ונבזה כמוהו.
-
זושא
להפחיד את המרק
המשרתת שהפחידה את המרק. בדיחה ומשל. גם כשלא מבינים מסרים מורכבים צריך לפחות לזכור את המובן מאליו
-
זושא
אל תמכור את האמת
למרות היותו מתאים לכך, ר' יצחק מאיר מגור מסרב להיות רבי כל עוד מורו בחיים. הסיבה לכך אינה רק הענווה, אלא רצונו להמשיך להיות "תלמיד" ככל שניתן
-
זושא
אינך יכול להיות רבי
ר' שמחה בונים מפשיסחה רואה שרבו, היהודי הקדוש, אינו עוזר לאדם שמבקש עזרה, ומחליט "לפטר" אותו
-
זושא
תקן אותי אם אני טועה
ר' חנוך הֶניך נרתע מהמחשבה שהרבי יכיר את פנימיותו, ובסופו של דבר נרגע ומבין שאולי עדיף כך.
-
זושא
לבדי בגיהינום
ר' שמחה בונים מפשיסחה אומר לתלמידו, הרבי מקוצק, שאם יגיע לגיהינום, הוא ירצה שרבותיו יהיו אתו. הרבי מקוצק עונה לו שאינו רואה איזו תועלת תצמח לו מכך
-
זושא
שלוש התשובות
ר' שמחה בּוֹנִים מפְּשִׁיסְחַה מבקר את אחד מגדולי הדור ששואל אותו כמה שאלות כדי לעמוד על טיבו. תשובותיו של ר' שמחה בונים אינן נכנעות לניסיון להעמידו ביחס לערכים המקובלים.
-
זושא
משאול תחתיות ועד לרקיע
כאשר מתעוררת מחלוקת על דרכו של ר' שמחה בונים מפשיסחה, מי שמעיד לטובתו הוא דווקא המתחרה שלו, ר' ירחמיאל מפשיסחה
-
זושא
בלי עין הרע
איש משונה לבוש מעיל לוטש את עיניו אל הילד המוכשר. האימא שנבהלת מרחיקה את בנה, ואינה יודעת כי זהו הבעש"ט המרעיף ברכה על הילד, שעתיד להיות תלמידו.
-
זושא
דרשה במחלוקת
מהו לימוד תורה? האם רק מה שכתוב בספרים? יראת החטא של החוזה מלובלין מביאה אותו לדרשות שנויות במחלוקת
-
זושא
תהום אל תהום
הרבי והחסיד הצעיר "נמצאים" באותו הפסוק ובאותו המצב - שניהם מכירים את ה"תהום" שבנפש, את המשבר. דווקא בשל כך הרבי יכול לחזק את החסיד ולעודד אותו