החסידות בנויה במודל חברתי של אדמו"ר וחסידיו. האדמו"ר מהווה עבור חסידיו 'צדיק' בעל מעלה רוחנית, אבל גם 'מורה' המלמד כיצד ראוי לחיות ולהתנהג. לכן רבים מן הסיפורים החסידיים נוגעים בשאלות חינוכיות ומכילים תובנות רבות אודות היחס הרצוי שבין מורה ותלמידיו.
כך למשל, בסיפורים חסידיים רבים מתואר כיצד המורה-האדמו"ר מעודד את התלמיד להתנתק מן התלות בו ולהתמודד בכוחות עצמו, על מנת שיגדל ויתפתח.
בסיפורים אחרים מתואר תפקידו של המורה כמי שעליו "לרדת" אל עולמו של התלמיד, כדי שיוכל לסייע לו להשתנות. מורים חסידיים אחדים נהגו לגעור בתלמיד כדי לזעזעו (כמו בסיפור 'לבזות תלמיד'), ואילו אחרים נהגו דווקא בדרכי נועם.
באחת מן האמירות הידועות המיוחסות לרבי מצאנז, תיאר הרבי כיצד הוא עצמו "תועה ביער", ולמרות זאת תפקידו להדריך את תלמידיו כיצד לא להיכשל במקומות שנכשל הוא (הסיפור 'בדרך זו אל תלכו').
בסיפורים חסידיים רבים מתוארת ההשפעה האדירה של המורה-האדמו"ר על חסידיו. התלמיד חש את המורה בתוכו, בתוך לבו. הוא עומד לנוכח המורה כל חייו, גם בלי הקִרבה הפיזית והישירה אל דמותו של הרבי ('בלוויית רבי הייתי רק אני'). לא רק התלמיד זקוק למורה-הרבי, אלא גם הרבי זקוק לתלמידיו והוא תלוי בהם ('הציפור שלא נתפסה'). בסיפורים אחדים מודגש כי התלמידים לומדים מן המורה לא רק את מה שהוא אומר בצורה מפורשת, אלא מכל המכלול של נוכחותו, אישיותו והתנהגותו. אחד מתלמידיו של המגיד ממזריטש תיאר כי לא בא אל רבו אלא כדי ללמוד ממנו כיצד לגרוב גרביים. סיפורים נוספים עוסקים בדילמה, כיצד יכול המורה לשמור על צניעותו למרות התלמידים הכרוכים בו, ומתוך איזו עמדה נפשית עליו לעמוד לפניהם ('למה באים אלי'). וכך, מתוך גישות שונות מציגים סיפורי החסידים את היחסים רבי הפנים שבין מורים ותלמידיהם, וכן גישות חינוכיות מגוונות.
סיפורים בנושא:
-
זושא
כיסא עבור התלמיד
ר' יחיאל מאיר מבקש מתלמידו שלא יתבייש וישב על הכיסא שהכין עבורו. כדי לשכנעו, הוא מספר לו כיצד הוא עצמו העז לשבת על כיסא שהכין לו רבו שלו, הרבי מקוצק.
-
זושא
בן זוגה של השכינה נפטר
בעיניו של החסיד, רבו הוא "בעלה" ובן זוגה של השכינה. כשהוא חולם על השכינה בדמות אישה אבלה הוא מבין כי רבו נפטר
-
זושא
זו דרכי
מדוע עזב ר' מנחם מֶנדל מקוֹצק את החוזה ללא רשותו? ר' מנחם מנדל עוזב את רבו, החוזה מלוּבּלין, ומגלה את תכונות אופיו - עצמאות, תקיפות ובוז לעיסוק ב"מופתים" וברוח הקודש
-
זושא
עצה כנגד הגאווה
מורה שמבין שאין עצה איך להיפטר מהגאווה ראוי להיות מורה ורב. זו העצה שנתן הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד לבחור מורה לאחר פטירתו
-
זושא
למדתי כלום
ר' אהרן מקרלין מעיד כי הוא למד "כלום" מרבו, המגיד ממזריטש. והוא מסביר - למדתי לדעת שאני "כלום"
-
זושא
ברכה לפי מידה
הליכה אל המורה הלא-נכון הסתיימה באסון. ר' שמחה בונים מפשיסחה מסביר לתלמידו - צריך לדעת ממי לקבל עצה וברכה. בשל כך "ברכתו" של צדיק מסוים התבררה כצרה צרורה
-
זושא
החייט
המגיד ממזריטש משווה את עצמו לחייט שנאלץ להטריח את הלקוח ולמדוד עליו את הבגד. זהו משל על אי הנחת שגורם המורה לתלמידו
-
זושא
בגדיו מספרים גדולתו
כיצד נמדד הקשר הקרוב אל המורה או הרבי? עבור ר' שמחה בונים מפְּשִׁיסְחַה, ההוכחה לקשר שלו עם רבו הייתה שהוא שמע את "קולם" של בגדי הרבי.
-
זושא
עמוק מכדי ללמוד ממנו
הרבי מצַאנז למד אצל הרבי מרוּפְשִׁיץ אבל לא קרא לו "רבי". הסיבה לכך היא שהרבי מרופשיץ היה עמוק מדי עבורו, והוא לא הצליח לרדת לסוף דעתו.
-
זושא
להתפלל עבור כסף
האם מותר להיות חזן תמורת תשלום? הר' מקוצק מזדעזע שאחד מחסידיו מתכוון להתפלל תמורת תשלום, ולבסוף מתרכך.
-
זושא
רבי בתוך לבי
ר' יהודה צבי מסטרֵטין פתח את חולצתו והצביע על לבו. בכך הוא הסביר מה למד מרבו ה"שַׂרַף".
-
זושא
בחזרה לגיהנום
איזו מנוחה יש בשבת לרשעים בגיהינום? ואיך יכול הרבי להציל את חסידיו מן הגיהינום? האם השבת יכולה להיות "דֶלֶת" למעבר בזמן?