ר' נפתלי צבי הוֹרוֹביץ מרוּפּשיץ [לינסק 1760 – לנצהוט 1827]
מתלמידי ר' אלימלך מליזַ'נסק, ר' מֶנדל מרימַנוֹב והחוזה מלוּבּלין. רבה של רוּפּשיץ ומייסד חסידות רופּשיץ-דְז'יקוֹב.
נולד למשפחת רבנים מיוחסת בגַליציה. אביו ר' מנחם מנדל היה רבה של לינסְק, ואמו הייתה בתו של ר' יצחק הלוי הורוביץ, רבה של ברודי.
בצעירותו עוד הכיר את זקני החסידות בדורו – ר' יחיאל מיכל מזלוֹטְשוֹב ור' לוי יצחק מבַּרדיטְשוב, אך רבו המובהק בשנים אלו היה ר' אלימלך מליז'נסק. על פי האגדה החסידית, בתחילה סירב רבי אלימלך לקבלו מפני ייחוסו הרם, אך לאחר שבכה והפציר בו באומרו "במה אשמתי שבעל ייחוס אני", הסכים ר' אלימלך לקבלו כחסיד.
לאחר מותו של ר' אלימלך מליז'נסק, הצטרף ר' נפתלי אל חבורתו של החוזה מלובלין והיה לאחד הבולטים שבחבורה. במקביל היה גם מחסידיו הקרובים של ר' מנדל מרימנוב.
ר' נפתלי נודע בחסידות באמרותיו החריפות והשנונות שהיו מתובלות בהומור מושחז. את חִציו כיוון לאלו המתגאים לחשוב את עצמם תלמידי חכמים, צדיקים או בעלי כוחות נסתרים. ר' נפתלי נודע כ"בדחן", היודע להשתמש בהומור כדי לעקוץ ולהוכיח, ואף לצחוק לא מעט גם על עצמו. אפילו אל רבותיו לא היסס ר' נפתלי לכוון את חצי ביקורתו, שנאמרה באהבה ובהומור (סיפורים: אין טיפשים בגן עדן, השל"ה בברוגז).
למרות הניגוד הרב שבין אישיותו וסגנונו הציני של ר' נפתלי לבין אישיותם של רבותיו, אלה העריכו אותו מאוד (סיפור: האוֹקס).
למעשה, נתפס ר' נפתלי בחסידות כצדיק נסתר. אמנם כלפי חוץ הוא ביטא ציניות כלפי כל גילוי של גאווה וכבוד או צדיקות וכוחות נסתרים. אך נטייתו זו נתפסה בחסידות כאמצעי שנקט כדי להסתיר את העובדה שהוא עצמו היה צדיק ובעל כוחות, וגם תלמיד חכם מכובד ומוערך שאף כיהן כרב וכאדמו"ר (סיפורים: דור דור ודורשיו, מותר להיות רב, עם הפולקע ביד).
ואכן, בנוסף על היותו רבם של חסידים, התמנה ר' נפתלי לרבה של העיר רופשיץ, שעל שמה הוא נקרא. ברופשיץ כיהן ברבנות שנים רבות ובמקום זה אף הקים חצר חסידית. לאחר מות אביו התקבל גם כממלא מקומו בעיר לינסק.
דברי תורתו של רבי נפתלי כונסו בספריו "אילה שלוחה" ו"זרע קודש". את הסיפורים הרבים אודותיו כינסו החסידים בספר "אוהל נפתלי".
בין תלמידיו נמנו ר' חיים מצאנז ור' יצחק אייזיק מזידיטשוב. בנו ר' אלעזר המשיך להנהיג את החצר החסידית בעיר דז'יקוב. חסידות זו קיימת גם כיום, והיא נודעה בין השאר גם בניגוניה היפים.
סיפורים בנושא ר' נפתלי מרופשיץ:
-
זושא
האוֹקס
מדוע קילל הרבי את תלמידו, וכיצד הגיב ר' נפתלי למילים שהטיח בו רבו? דרמה מתוחה ומורכבת המתרחשת בעת פגישתם החוזה מלובלין ותלמידו ר' נפתלי.
-
זושא
תורה חדשה
רבי נפתלי מרופשיץ מפרש בפני תלמידיו את הפסוק "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין" ממסכת אבות, ואומר כי מסעותיו של רבם, הרבי מרימנוב, עוד ייכתבו בספר. ולא רק בספר שלו אלא של כל אדם. מה בא ר' נפתלי לרמוז בפירוש זה?
-
זושא
גאווה מדומה
איך מתרחקים מן הגאווה? ר' נפתלי מרוּפּשיץ מוטרד מן האפשרות שיאמרו עליו דברי שבח. כדי להסתיר את מעשיו הטובים הוא נוקט בשיטה מקורית - להיראות כגאוותן וכשחצן.
-
זושא
הלוואי ואהיה פרה
בתפילתו המשונה מקווה ר' נפתלי מרופשיץ להתגלגל ולהפוך לפרה. כך יוכל להעניק חלב ליהודי הראוי לכך.
-
זושא
הילדה החכמה
רבי נפתלי מרוּפּשִיץ מתואר בסיפורים רבים כאדם משעשע ומלא הומור. בסיפור זה הוא מתלוצץ עם ילדה קטנה ברחוב ונהנה מיכולתה לענות לו בחריפות ובציניות.
-
זושא
הרבי שלא קם לתחייה
איך יכול היה ר' נפתלי צבי מרופשיץ להתארח אצל תלמידו ר' חיים מצאנז שנים אחרי מותו? האם יש חיים אחרי המוות?
-
זושא
הקונץ
מה בא לרמוז רבי אלימלך מליז'נסק, כשתיאר את המעשה שחולל רבי נפתלי כקונץ?
-
זושא
לאסוף את החטאים מהתשליך
מה קורה לחטאים שלנו כשאנחנו מבקשים להיפרד מהם ולחזור בתשובה? ר' נפתלי מרוּפּשיץ מציע שגם להם יש ערך
-
זושא
חצי הצלחה
מדוע הדרשה של ר' נפתלי עייפה אותו כל כך? האם שומעיו השתכנעו?
-
זושא
חכמה או תמימות
מהי התמימות? האם אפשר להיות תמים אם עוסקים דווקא בלימוד ובשאילת שאלות?
-
זושא
מקום קבורתו של החוזה
ר' נפתלי מרופשיץ מתעתע ברב העיר ובגבאי ה"חברה קדישא", וכך מצליח לקבור את רבו - החוזה מלובלין, בחלקה המעולה ביותר שבבית הקברות
-
זושא
צחוקים בחבורה
מדוע לא עמד רבי נפתלי מרוּפּשיץ בהסכם שלפיו אסור לו לומר בדיחות ולהצחיק את הציבור? האם לא רצה את הפרס שהוצע לו - להיות כמו רבו החוזה מלוּבּלין?