סיפורים על שתייה | אגדה - בית סיפורי העם היהודי

בשל הקפדתו על ההלכה, נמנע היהודי מלשתות משקה חריף שהוצע לו. ר' לוי יצחק הפך את האירוע להוכחה לאמונה ולמסירות הקיימת בלבם של היהודים

טיפה של תשובה נוטפת כל יום אל תוך הנפש. כך תיאר רבי שמואל מקרוב את הרגעים המזדמנים לנו בחיים ומזמינים את האדם להתבוננות ולשינוי

ר' אברהם מסוכטשוב מספר בכל פורים את סיפורו של השתיין מקרקוב שיש לו הסבר למה צריך לשתות במשך כל חודש אדר ולא רק בפורים.

השמחה והשכרות של חג הפורים גרמו לאדם כפרי, עני ומיוסר לשינוי גדול בחייו. הריקודים והאומץ שהפיחה בו שמחת פורים גרמו לו ולמשפחתו גם אושר וגם עושר.

במה מועילה שתיית "לחיים", ומתי אינה אלא אשליה שאינה מסייעת לדבר?

כיצד מסייעת שתיית "משקה" חריף למחיקת העוונות של החסידים? והאם נאמרה דרשה זו בצחוק או קצת ברצינות?

כתובת נאצה הופיעה על דלתו של הר' מווּרקי כאילו הוא שתיין. אך לעתים דברי נאצה עשויים לגלות עד כמה התנהגותו של האדם המושמץ נכונה וראויה.

מדוע ביקש הבעש"ט מרעייתו לפנות ישירות אל החסידים כדי שיפסיקו לשתות ולרקוד? מדוע הרעייה המשיכה להביא לחסידים עוד יין, במקום לשלחם הביתה?

כוס "לחיים" ששתה חסיד עם חבריו הצילה אותו ממוות וביטלה את רוע הגזֵרה. החוזה מלובלין למד מכך עד כמה גדול כוחה של שתיית "לחיים" חסידית