העיניים הגדולות של אלכסנדר מוקדון
אלכסנדר מוקדון עומד על פתח גן העדן. הוא לא מצליח להיכנס אבל מקבל מתנה שמעמידה את עצם ניסיונו להגיע לגן העדן באופן ביקורתי
כשחזר אלכסנדר מוקדון מדרכו אל מעבר להרי החושך, אחרי שגורש ממדינת הנשים, בא וישב על שפת מעיין אחד ואכל לחם.
היו בידיו דגים מלוחים, וכששטף אותם מהמלח שעליהם הוטל בהם ריח טוב.
כשהריח את הריח אמר אלכסנדר לעצמו: כנראה שהמעיין הזה זורם מגן העדן.
הלך אלכסנדר בעקבות המים אל הנביעה עד שהגיע לפתח גן עדן. הרים את קולו ואמר: פתחו לי את השער!
אמרו לו מבפנים: "זֶה־הַשַּׁ֥עַר לַה' צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ" (תהלים קיח, ח), ואתה אינך צדיק.
אמר להם אלכסנדר: אני מלך, וגם אני חשוב, לפחות תנו לי משהו.
נתנו לו גולגולת והביא אותה לארצו.
הניחו אותה על מאזניים כדי לדעת את משקלה והניחו כנגדה את כל כספו וזהבו של המלך ולא הכריע אותה.
שאל אלכסנדר את חכמים: מהי הגולגולת הזו, ולמה שום משקל לא מכריע אותה?
אמרו לו: זהו גלגל עינו של בן אדם שאיננו שבע.
אמר להם: איך אדע שאומנם כך הוא?
אמרו לו: כסה אותה במעט עפר.
כיסה אותה במעט עפר כדי שלא תראה, ומייד שקלו אותה במשקלה האמיתי.
אין מתאים ממי שכבש את כל העולם המוכר של העת העתיקה כדי לתאר מהן 'עיניים גדולות'. אלכסנדר מוקדון חוזר ממסעותיו אל מעבר להרי החושך, שעליהם מסופר במקורות שונים (מדינת הנשים ואלכסנדר מוקדון ומלך קציא) סיפורים המבקרים את הכוח ואת רדיפת הממון. בסיפור שלנו מנסה אלכסנדר להגיע להישג נוסף, כניסה לגן העדן, או לפחות לקבל משם מזכרת.
אך המזכרת שהוא מקבל היא ביקורתית. אלכסנדר מגלה זאת כשהוא מעמיד אותה על המאזניים ואף כמות של ממון שהוא מניח כנגדה לא מצליחה לאזן את המאזניים, משל לכך ששום הישג או סיפוק לא יכול לספק את העיניים הגדולות, את התאווה האנושית.
ההבנה שהתאווה האנושית היא אין-סופית מנחה את האדם להבין שתאוותו תהיה לעולם בלתי מסופקת, ומעמידה באור מגוחך את השאיפה של אלכסנדר לכבוש את כל העולם, ולהוסיף גם את גן העדן לרשימת הישגיו. מול עוצמתה של התאווה האנושית המתבטאת במשקלה של העין מגן העדן, ערכו של גן העדן לא מתאפיין במשקל אלא בריח טוב, בנוכחות חמקמקה וחסרת משקל.
