דיוקן אביו בחלון
כאשר אשת פוטיפר תופסת בבגדו של יוסף ומפתה אותו, הוא רואה את דמות אביו מביט בו מהחלון, מתעשת ונמלט מפניה
יום אחד היה חג במצרים, ובני ביתו של פוטיפר יצאו לחגוג בבית הפולחן. אמרה אשת פוטיפר שהיא חולה ונשארה בבית כדי לבצע את זממה ולהכריח את יוסף לשכב עימה. כאשר נכנס יוסף הביתה, תפסה אותו בבגדו ויוסף כמעט שהתפתה לה. באותה שעה דיוקנו של אביו באה ונראתה לו בחלון, ונתקררה דעתו של יוסף.
אמרה לו אשת פוטיפר: מה קרה לך?
אמר לה: את אבא אני רואה.
ענתה: היכן הוא, והרי אין איש מאנשי הבית?
על כך השיב יוסף: את בת חמורים וחמור אינו רואה. אבל אני מן הרואים שנאמר בבואתו של מלך האריות
בדומה ליוסף שרואה את אביו בבבואתו שלו, ברגע מכריע בעלילת הסרט מלך האריות, הגיבור סימבה מביט בהשתקפותו באגם. בעזרת מורה הדרך, הקוף רפיקי, הוא מגלה בה את דמות דיוקנו של אביו. .
יוסף הוא איש מצליח, משרת יפה תואר של פוטיפר שר פרעה. אשת פוטיפר התאוותה לכבוש את המשרת בבית. יחסים בין הגבירה למשרת בהכרח היו מסבכים את יוסף נטול ההגנות, אך הוא לא נכנע להפצרותיה ונעזר בנימוק שזו תהיה בגידה באמון אדונו וחטא כלפי אלוהיו. אך אשת פוטיפר לא ויתרה והמתינה לרגע המתאים לארוב לו. בהיותם לבד בבית, היא עברה מהפצרות מילוליות למעשים ותפסה אותו בבגדיו. היא כמעט הצליחה במזימתה אולם מבט חטוף בזגוגית החלון מצליחה לקרר את דעתו של יוסף והוא נעצר רגע לפני החטא. מה ראה יוסף בזגוגית? המראה לא שיקפה אלא את פניו של יוסף, אולם בשל הדמיון בינו לבין אביו חווה יוסף את המבט במראה כמפגש חי עם האב הנערץ והמרוחק. כשאשת פוטיפר הרגישה שהוא לא איתה היא שאלה אותו מה קרה. הדיאלוג בין יוסף לאשת פוטיפר הוא גם דיאלוג פנימי וגם דו-שיח בין שתי פרשיות מקראיות: פרשת אשת פוטיפר ועקידת יצחק.
בשיאו של מעמד שברירי ומסוכן, יוסף התחצף לגבירתו וכינה אותה בת חמור, ואז הוסיף והסביר לה ואולי גם לעצמו: בזכות ההשתקפות בחלון,יוסף נזכר שהוא, כמו אבותיו, מן "הרואים", כדברי הפסוק בעקידת יצחק "וַיַּרְא אֶת־הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית כב, ד).
בתשובתו יוסף נזכר כי הוא נצר לאברהם אבינו, שלפי המדרש זיהה את מקום העקידה בחוש ראייה פנימי־נבואי, ואילו הנערים שליוו אותו ואת יצחק לא ראו אלא מדבריות. אברהם ביקש מנעריו "שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה" (בראשית כב, ד). לפי המדרש יש כאן רמז כי הנערים הם מקרב "עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר" שלא ניחן בראייה שחודרת אל מעבר לגשמיות (מדרש תנחומא כג, א). יוסף העמיק לחדור במבטו פנימה אל מסורת אבותיו ושייכותו אליה, וכך למצוא כוח להתגבר על הפיתוי המזיק.
